וְשָׁ֤בוּ דְמֵיהֶם֙ בְּרֹ֣אשׁ יוֹאָ֔ב וּבְרֹ֥אשׁ זַרְע֖וֹ לְעֹלָ֑ם וּלְדָוִ֡ד וּ֠לְזַרְעוֹ וּלְבֵית֨וֹ וּלְכִסְא֜וֹ יִהְיֶ֥ה שָׁל֛וֹם עַד־עוֹלָ֖ם מֵעִ֥ם יְהוָֽה׃
און זײער בלוט זאָל זיך אומקערן אױפֿן קאָפּ פֿון יוֹאָבֿן, און אױפֿן קאָפּ פֿון זײַן זאָמען אױף אײביק; און צו דָוִדן און צו זײַן זאָמען, און צו זײַן הױז און צו זײַן טראָן, זאָל זײַן פֿריד אױף אײביק פֿון גאָט.
מצודת דוד
ושבו דמיהם. רצה לומר: עם שימות יואב, מכל מקום עונש הדם ישוב בראשו, לקבל גמול אחר המיתה, גם בראש זרעו יחול עד עולם, כי המיתה היא גם בעבור המרידה, ולא קבל בזה עדיין עונש שלם על הדם ששפך:
מצודת דוד
ולביתו. רצה לומר: לבית מלכותו, ואמר לכסאו לתוספת ביאור, ורצה לומר: שיהיה שלום, בין בדבר הגוף בין בדבר המלוכה: